לפני 14 שנים, בתקופה שעשיתי התמחות בפרקליטות המדינה במחלקה הפלילית, לא היהAI .

ולכן, באותה תקופה פרקליטים פליליים מטעם המדינה התמודדו עם בעיה שהיום נשמעת משונה.

לאחר שנאשם נמצא אשם בהליך פלילי, מגיע שלב של גזר דין, במסגרתו כל צד טוען מה אמור להיות העונש.

בין הטיעונים השונים שמועלים, יש התייחסות לעונשים שניתנו בפסקי דין קודמים בנסיבות דומות.

היום אפשר להעלות פרומפט מתאים, ולקבל תשובה מקיפה בתוך 5 שניות.

אבל פעם, הפרקטיקה הנהוגה הייתה לחפש מקרים דומים מהעבר לתיק הנוכחי, ולרכז את גזרי הדין שניתנו.

ושם נכנסתי לתמונה.

בתור מתמחה נמרץ עם מוטיבציה גדולה לעזור למערכת, זיהיתי שמדובר בהתנהלות לא יעילה שכן בכל תיק מחפשים מחדש פסיקה קודמת מתאימה, ומה גם שכל פרקליט בדק את הפסיקה לעצמו ולא היה מאגר משותף שיכל להקל על העבודה.

כבר אז היועץ הארגוני שבתוכי רצה לעבוד חכם.

אחרי שזיהיתי את הצורך, אמרתי שבזכות החוזקות שלי של שקדנות ויסודיות אוכל לייצר מאגר נתונים שיחסוך זמן משמעותי לכל המחלקה.

התחלתי ביוזמה חדשנית ומצאתי עצמי קורא הרבה פסקי דין ומרכז אותם למאגר מידע שימושי ונגיש.

אבל אחרי מספר חודשים חדלתי את היוזמה.

בתקופה ההיא קראתי מאות פסקי דין על מקרים מאוד מטרידים שפגעו בתחושת הבטחון האישית והמשפחתית שלי.

החשיפה הרבה לרוע ולעוולות ערערו בי משהו פנימי. האמון נפגע והחשדנות במין האנושי גברה.

הבנתי שעם כל הכבוד לתרומה למערכת, הדבר הנכון עבורי הוא דווקא להתרחק מהאינטנסיביות של החשיפה. הסתפקתי במאגר שיצרתי עד לאותה עת.

~~~

אז מה היה לנו?

הישענות על החוזקות שלי (שקדנות ויסודיות) היוו כר לתרומה,

אך בשל מגבלות חוסן, התרומה לא נמשכה לאורך הזמן שתכננתי.

~~~

בימים אלו אני קורא את ספרו של פיטר דרקר, אבי תורת הניהול המודרנית, The Effective Executive, אשר נכתב בשנת 1966, ועדיין מעיף לי את המח.

דרקר כותב בין היתר שאפקטיביות מצריכה הישענות על חוזקות.

חוזקות מייצרות פרודקטיביות.

חוזקות מביאות לתוצאות.

וזה בניגוד למיקוד בחולשות.

לשיטתו, כאשר מתמקדים בחוזקות, החולשות הופכות למשניות וללא רלוונטיות.

~~~

מהניסיון שלי בפרקליטות, אני רוצה להוסיף עוד רכיב לעבודה הנשענת על חוזקות.

חשוב לוודא שהחוסן לא נשחק בעקבות מפגש עם מה שנלווה לעבודה.

למשל, מדריך טיולים פורח בשטח בזמן הדרכה, אבל העיסוק התמידי בשיווק מייאש אותו.

או אשת מכירות מחוננת שנדרשת להציג דוחו"ת, עיסוק שמביא אותה לכדי אומללות.

כמובן שבכל תפקיד יש חלקים שאנו אוהבים – יותר ופחות; טובים בהם – יותר ופחות.

אבל הציפייה שאדם יצטיין גם בליבת העיסוק שלו, וגם בכל מה שפרפריאלי, היא לא ריאלית ופוגמת בתפקוד.

מנהלים שהם מנהיגים לא רק מעבירים משימות, אלא מתמקדים בחוזקות של העובדים, ואפילו מנהלים את רף החוסן של העובדים המושפע מכל מה שנלווה לעבודתם.

~~~~~

נכתב ע"י אמיר משה כהן

הזמרת Sara Tavares שרה (בפורטוגזית) על האיזון, הריקוד העדין שנמצא גם בין החוזקות והחוסן שלנו.

https://open.spotify.com/track/0bjezk40HOayXIka1MlwDF?si=af8b857124834ac5

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ השקטה של 'מנהיגות מקרבת', עם תוכן ייחודי מאמיר לחצו על הקישור:

https://chat.whatsapp.com/DxKFmmSbJCN0Ph0q4STIIS